בנובמבר 2009 נפרצו השרתים של אוניברסיטת מזרח אנגליה בבריטניה, ונגנבו מהם תכתובות דואר אלקטרוני. פורסמו כמה הודעות שהוחלפו בין מדענים החברים במכון לחקר האקלים, ומכחישי ההתחממות בחרו כמה משפטים מתוכם וראו בהם עדות לקונספירציה. כמה חקירות בלתי תלויות נעשו על מנת לבחון את התנהלות המדענים המעורבים. כל החקירות מצאו שההתנהלות היתה תקינה ולא נעשה שום מעשה פסול.

בנובמבר 2010 אוניברסיטת פנסילבניה פרסמה דו"ח המכיל את ממצאי החקירה בנוגע לאירוע המכונה "קליימטגייט", ואת ההנהלות של ד"ר מיכאל מאן, פרופסור במחלקה למטאורולוגיה באוניברסיטת מדינת פנסיבלניה. מסקנת החקירה הייתה "שלא קיימת אף ראיה לכך שד"ר מאן היה מעורב, ישירות או בעקיפין, בפעולה שמטרתה לעוות, לשנות או להסתיר נתונים". בנוגע למונח "הטריק של מייק" ("Mike's Nature trick") המוזכר בתכתובת, המסקנה הייתה: "ה'טריק' המדובר הוא בסך הכל שיטה סטטיסטית שמטרתה התאמת נתונים משני מקורות בצורה מקובלת ולגיטימית. השיטה הזו נבחנה ואושרה על ידי שורה של חוקרים אחרים בתחום".

במרץ 2010 פרסם משרד המדע הבריטי דו"ח על פיו הביקורת ביחס למכון לחקר האקלים (ה-CRU) שגויה, ו"פעולותיו של פרופ' ג'ונס נעשו בהתאם לשיטות המקובלות בחקר האקלים".

באפריל 2010 נערך באוניברסיטת מזרח אנגליה פאנל בינלאומי בנושא חקר האקלים, בהנחייתו של פרופ' רון אוקסבורג. בפאנל נבחנו השיטות והיושרה המדעית מאחורי המחקר שפורסם על ידי המכון לחקר האקלים, וסוכם ש"לא נמצאה אף ראיה להתנהלות פסולה בעבודת המכון לחקר האקלים".

ביוני 2010 אוניברסיטת פנסילבניה פרסמה את המסקנות הסופיות של החקירה וקבעה ש"אין שום תוקף להאשמות שהועלו נגד ד"ר מיכאל מאן".

ביולי 2010 אוניברסיטת מזרח אנגליה פרסמה את ממצאיה ביחס לתכתובת שפורסמה. נבדקה הטענה בדבר עיוות והסתרה של נתונים, והמסקנה היתה "הקפדנות והיושרה המדעית של המדענים המעורבים אינן מוטלות בספק".

ביולי 2010 הסוכנות להגנה סביבתית בחנה את התכתובת ומצאה ש"מדובר בדיון גלוי בין מדענים ביחס לדרך הנכונה לעבד ולהציג אוסף גדול ומורכב של נתונים מכמה מקורות".

בספטמבר 2010, ממשלת בריטניה התייחסה לדו"ח של משרד המדע בהובלת סר מור ראסל. ביחס להעברת נתונים נקבע שם ש"במקרה של המכון לחקר האקלים, המדענים לא היו מורשים להעביר את המידע". ביחס לטענה בדבר שחיתות במנגנון ביקורת העמיתים, נכתב "לא נמצאו עדויות לכך שפרופ' ג'ונס פגע במנגנון הביקורת. מדענים רשאים לקיים דיון בלתי פורמלי על מאמרים אקדמיים".

בפברואר 2011 המפקח הכללי במחלקת המסחר של ממשלת ארה"ב ערך בדיקה עצמאית של התכתובת וסיכם "אין ראיה שהמכון לחקר האוקיינוסים והאטמוספירה (NOAA) ביצע מניפולציה פסולה של נתונים".

באוגוסט 2011 פורסם סיכום מטעם קרן המדע הלאומית: "לא נמצא שום פסול בהתנהלות, והארוע נסגר".

שורה של תהליכי בדיקה בלתי תלויים מצאה שלא היה פסול, לא עיוות נתונים ולא קנוניה, בהתנהלות מדעני האקלים. בדיוק כפי שאוסף מחקרים בלתי תלויים, במגוון שיטות, מעיד על תרומת מעשי האדם להתחממות הגלובלית.

ה'טריק' של מייק והניסיון "להסתיר את הירידה"

המשפט המצוטט ביותר מתוך התכתובת הוא ציטוט מהודעה של פיל ג'ונס ביחס לנתונים היסטוריים ששימשו לשחזור טמפרטורות בעבר הרחוק:

"זה עתה השלמתי את 'הטריק' של מייק. הוספתי את הטמפ' האמיתית ב-20 השנים האחרונות לכל אחת מסדרות הנתונים(כלומר החל מ-1981) ומ-1961 בנתונים של קיית' על מנת להסתיר את הירידה"

ה'טריק' של מייק ("Mike's Nature trick") היא שיטה סטטיסטית שפורסמה במאמר של מיכאל מאן במגזין Nature (מאן 1998). השיטה מאפשרת הצגת נתונים עדכניים, שנמדדו באופן ישיר, במקביל לנתוני עבר משוחזרים. כך ניתן להציג את המגמות הנוכחיות בהקשר של שינויים ארוכי טווח.

הטעות הנפוצה ביותר ביחס לתכתובת היא ההנחה שה"ירידה" המדוברת היא ירידה בטמפרטורות. למעשה, מדובר בירידה באמינות המדידות המבוססות על טבעות עצים ומשקפות את הטמפרטורה מאז 1960. התופעה הזו מכונה "בעיית ההתבדרות" - הערכות המבוססת על טבעות עצים אינן תואמות למדידות הישירות שנעשו מאז 1960. אי ההתאמה נצפתה כבר ב-1995 ועלתה שם הסברה שחל שינוי ברגישות של גדילת העצים לטמפרטורה בעשורים האחרונים (בריפה 1998). התופעה נבחנה שוב לאחרונה (Wilmking 2008), ונבדקו שיטות להתאמת הנתונים ופתרון בעיית ההתבדרות. בחינת המייל של פיל ג'ונס בהקשר המדעי המתאים מראה, שלא מדובר בקנוניה אלא בדיון טכני בנוגע לדרך הנכונה לעבד את הנתונים, בכלים מוכרים ומוצהרים, הנידונים בקהילה המדעית. מידע נוסף על בעיית ההתבדרות ניתן למצוא כאן.

טרנברת': "מביך שאיננו יכולים להסביר את עצירת ההתחממות"

הציטוט הבא בשכיחותו מתוך התכתובות הוא של קווין טרנברת', אחד המדענים המובילים ב-IPCC. הציטוט המודגש הוא: "העובדה היא, שאיננו יכולים להסביר את העדר ההתחממות כעת. עובדה זו שמה אותנו לצחוק". הפירוש המקובל בקרב מכחישי ההתחממות למשפט הזה, הוא שמדובר בהודאה של מדעני האקלים, בינם לבין עצמם, בכך שההתחממות פסקה. למעשה, טרנברת' מתייחס למאמר שפרסם לאחרונה ושדן במאזן האנרגיה של כדור הארץ - כמות האנרגיה הנכנסת למערכת האקלימית, ולאן מגיעה האנרגיה הזו (טרנברת' 2009)

במאמר, טרנברת' מסביר את העדויות לכך שכדור הארץ מתחמם בהתמדה עקב העליה בריכוז הפחמן הדו-חמצני. למרות זאת, טמפרטורת פני השטח מראה לעיתים מגמת התקררות קצרת טווח. התופעה הזו נובעת מהתנודתיות הפנימית במערכת, וטרנברת' מצר על כך שמערכות המדידה אינן מסוגלות לעקוב באופן מלא אחר מעברי האנרגיה במערכת האקלים. מידע נוסף בעניין זה אפשר למצוא כאן.

אוסף העדויות להתחממות כתוצאה מפעולות האדם

חשוב להבין שבתכתובות שהודלפו מעורבים קומץ מדענים שדנים בסט ספציפי של נתונים. גם בלי הנתונים האלה, קיים אוסף עצום של עדויות עקביות, שגובשו בקפדנות במגוון שיטות ועל ידי אוסף קבוצות מחקר.

מהם ממצאי המחקרים האלה? כדור הארץ צובר חום בהתמדה. סכימה של החום המצטבר באוקיינוסים, ביבשה ובאטמוספירה, ושל האנרגיה הדרושה להפשרת הקרחונים ויריעות הקרח, מראה, שכדור הארץ צובר חום בקצב של 190,260 ג'יגה וואט ב-40 השנים האחרונות (מרפי 2009). כור גרעיני ממוצע מייצר אנרגיה בקצב של ג'יגה וואט אחד. דמיינו 190,000 כורים גרעיניים משחררים אנרגיה ישירות אל הסביבה, לחימום היבשות האוקיינוסים, הפשרת קרחונים וחימום האוויר.

הצטברות החום גורמת לירידה בכמות הקרח על פני כדור הארץ, בקוטב הצפוני ובקוטב הדרומי. הקרח מתמעט בקצב מואץ גם בגרינלנד ובאנטרקטיקה (וליקוגנה 2009). אפילו במזרח אנטארקטיקה, אזור שנחשב קר ויציב, כמות הקרח יורדת (צ'ן 2009). התכווצות הקרחונים מואצת. כמות הקרח בים הצפוני התמעטה בקצב שעלה על התחזית הגרועה ביותר של IPCC. צרוף ההתחממות באוקיינוסים והפשרת הקרחונים גורם לעליה בגובה פני הים, בקצב שעולה על התחזיות של IPCC.

עליית הטמפרטורות משפיעה על עולם החי והצומח ברחבי כדור הארץ. מינים שונים של חיות וצמחים נעים לכיוון הקטבים, לאזורים קרים יותר. האביב מקדים מדי שנה, מה שגורר שינויים בדפוסי ההתנהגות של החי והצומח. מדענים מצאו שתקופת הרביה של צפרדעים, הקינון של ציפורים, פריחה ודפוסי נדידה - כולם מתרחשים מוקדם יותר בשנה (פרמסון 2003). קיימים עוד מגוון סימנים להתחממות הנרחבת. גובה הטרופופאוזה, אחת השכבות באטמוספירה, עולה (סנטר 2003). היבשה הקפואה באזור הארקטי, המכסה בערך 25% מהיבשת בחצי הכדור הצפוני, מתחממת וקטנה (וולש 2009). הרצועה הטרופית מתרחבת (סיידל 2007). השינויים האלה נגזרים באופן ישיר מההתחממות הגלובלית.

מה גורם להצטברות החום? האנושות גורמת לפליטה כמות עצומה של פחמן דו חמצני לאטמוספירה - 29 מיליארד טונות ב-2009 (CDIAC). על פי תאורית אפקט החממה, ככל שריכוז הפחמן הדו חמצני באטמוספירה עולה, יותר חום "נלכד" ואינו יכול להשתחרר אל החלל. פחמן דו חמצני קולט חום באורכי גל מסוימים. מדידות לווין ב-40 השנים האחרונות מראות, שפחות ופחות חום נפלט לחלל באורכי הגל האלה (האריס 2001, גריגס 2004, צ'ן 2007). החום, שאינו יכול להמלט, חוזר אל פני השטח של כדור הארץ, כפי שמראות מדידות (פיליפונה 2004). תוספת החום היא באותם אורכי גל ש"נלכדים" על ידי הפחמן הדו חמצני (אוואנס 2006). זוהי טביעת האצבע האנושית בתהליך ההתחממות הגלובלית.

קיים אוסף עדויות מחקריות להתחממות גלובלית, ולעובדה שפעילות האדם היא הגורם העיקרי לה. כמה תכתובות דו-משמעיות יכולות לשמש כהסחת דעת ועניין להתלות בו עבור אלה המבקשים להתכחש למציאות הברורה של שינוי האקלים, אבל אין להן השפעה על ההבנה המדעית המוצקה של תרומת האנושות להתחממות הגלובלית.