בקידוחים שבוצעו בגלעיני הקרח באנטרקטיקה נמצא, ש-400,000 השנים האחרונות מורכבות ברובן מתקופות קרח הנמשכות בערך 100,000 שנים כל אחת, וביניהן תקופות בין-קרחוניות, חמות יותר, שמשכן האופייני 11,500 שנים. בתמונה 1 אפשר לראות את גרף הטמפרטורה באנטרקטיקה לאורך הזמן הזה. התקופה הבין-קרחונית הנוכחית (המכונה הולוקן) נמשכת מזה 12,000, מה שמוביל לסברה שעידן קרח נוסף ממשמש ובא. נבחן את הטענה הזו.

תמונה 1: טמפרטורה בווסטוק, אנטרקטיקה (Petit 2000) ב-450,000 השנים האחרונות. תקופות חמות, בין קרחוניות, מסומנות בירוק. התקופה הבין-קרחונית הנוכחית, ההולוקן, מופיעה בקצה הימני של הגרף.

על מנת לבחון את הסברה שלעיל, יש להבין מה גורם למעבר בין תקופות קרח לתקופות בין-קרחוניות. המחזור הזה נגזר, ככל הנראה, משינויים במסלול כדור הארץ ובזווית של צירו, המשפיעים על כמות אור השמש המגיע להמיספרה הצפונית בחודשי הקיץ. כאשר הכמות יורדת, פחות קרח נמס בקיץ, הקרח מצטבר, וכיפות הקרח גדלות. הצטברות כיפות הקרח מגדילה את כמות אור השמש המוחזרת מפני כדור הארץ, כלומר פחות אור שמש "נקלט" בכדור הארץ. כך נוצר משוב חיובי המחזק עוד יותר את תהליך ההתקררות, מה שגורם לתחילתו של עידן קרח הנמשך בערך 100,000 שנה.

מהם, אם כך, התנאים כיום? שינויים במסלול ובזווית כדור הארץ אכן מעידים על כך שכדור הארץ אמור היה להתקרר. למרות זאת, עידן קרח קרוב אינו צפוי, וזאת משתי סיבות:

שני הגורמים הפיזיקליים שהוזכרו - מסלול כדור הארץ וזוית צירו, אינם מסונכרנים ומשתנים בסקאלות זמן שונות - במחזור הנוכחי קיים ביניהם הפרש פאזה של 10,000 שנים. ההשפעה המצטברת שלהם בתקופה הנוכחית אינה חזקה מספיק, ככל הנראה, להניע את התהליך שסופו בהווצרות עידן קרח. מצב דומה התקיים לפני 430,000 שנים, אז נצפתה תקופה בין-קרחונית שנמשכה 30,000 שנים.

עליית הריכוז של גזי חממה באטמוספירה משפיעה הרבה יותר מאשר הגורמים הטבעיים הצפויים להביא לירידת טמפרטורה. אלמלא התערבות האדם, צרוף הגורמים הטבעיים (ירידה בכמות אור השמש מאז שנות החמישים, עקב הגורמים שהוזכרו, ופעילות וולקנית) היו מביאים להתקררות. עדיין, הטמפרטורה הגלובלית בברור עולה. 

לסיכום אפשר לקבוע שכל עוד ריכוז הפחמן הדו חמצני גדל, לא סביר שיתפתח עידן קרח. הטמפרטורות ממשיכות לעלות, עלייה שצפויה לגרום נזקים גדולים.