המדע מגיע לקונצנזוס כאשר המדענים מפסיקים להתווכח. כאשר השאלה נשאלת לראשונה – לדוגמה 'מה יקרה אם נוסיף עוד ועוד דו תחמוצת הפחמן לאטמוספירה? – יתכן שיהיו השערות רבות אודות הגורם לתופעה. במשך תקופת מה, כל רעיון נבחן ונבחן מחדש – הפעולה המוכרת של השיטה המדעית – משום שכל מהמדענים יודעים שהיוקרה והתהילה הולכים לאלו שמצאו את התשובה הנכונה (וכל האחרים הופכים להערות שוליים לא רלוונטיות בהסטוריה של המדע). כמעט כל התיאוריות יפלו הצידה במהלך תקופת המבחן משום שרק תיאוריה אחת תיתן את התשובה הנכונה לשאלה, בלי להשאיר כל מיני פינות מתנדנדות שלא משתלבות בהסבר. תיאוריות גרועות הן בדרך כלל לא הדוקות. ואולם בסופו של דבר מגיעה תקופת הניסויים לסופה. לאט לאט ובהדרגה המיקוד עובר על חקירה צרה של הנתיבים שממשיכים להיוטת הגיוניים. הם עדיין ממשיכים להצטבר ובסופו של דבר, תיאוריה טובה תחשוף תשובות נוספות, או שתיתן תחזיות רבות עוצמה, שתחזקנה את התיאוריה. כאשר המדען הרוסי דימיטרי מנדלייב בנה את טבלת היסודות שלה, הוא לא רק התאים אותה לכל היסודות הקיימים בהצלחה, הוא חזה קיומם של יסודות שיופיעו בהמשך, והם אכן הופיעו!

לפיכך, קונצנזוס במדע שונה מקונצנזוס פוליטי. לא מתקיימת כל הצבעה. המדענים פשוט מפסיקים להתווכח משום שהעקביות של העדויות היא מושלמת, הקשר הדוק כדי שניתן יהיה לשחות עוד נגד הזרם. מדענים משנים את דעתם על בסיס עובדות, והקונצנזוס מופיע במשך הזמן. לא רק שהמדענים מפסיקים להתווכח, הם גם מתחילים להסתמך זה על עבודתו של זה. כל המדע תלוי על תהליך זה וכאשר מדען אחד מסתמך על עבודתו של מדען אחר, הוא מעריך את העבודה של האחרים באמצעות ציטוטים. העבודה היוצרת את הבסיס למדע שינויי האקלים מצוטטת בתדירות גבוהה בידי מדענים רבים אחרים, דבר המדגים כי תיאוריה זו מקובלת ושניתן לסמוך עליה.

בתחום מחקרי מדעי האקלים – הניזון מדיסציפלינות מדעיות שונות ומגוונות – הקונצנזוס מודגש באמצעות מספר המדענים שהפסיקו להתווכח על הגורם להתחממות הגלובלית וזה כמעט כולם. כמה מחקרים מאשרים כי "הויכוח אודות האמיתיות של ההתחמות הגלובלית והתפקיד שממלאת הפעילות האנושית למעשה לא קיים בקרב אלו המבינים את הניוואנסים ואת הבסיס המדעי של תהליכים אקלימיים ארוכי טווח". (דורן 2009). במילים אחרות, למעלה מ-95% מהמדענים העובדים בתחומים המדעיים התורמים למחקר האקלים שלנו, מקבלים את העובדה ששינויי האקלים נגרמו כמעט בודאות בשל הפעילות האנושית.

אנו צריכים להתחשב גם בגופים המדעיים הרשמיים ומה הם חושבים על האקלים. אין מוסדות לאומיים או בינלאומיים בשלום מקום בעולם, השוללים את התיאוריה של שינויי האקלים שמקורו אנושי. אף אחד.

בתחום מדעי האקלים, הקונצזוס הוא חד משמעי: הפעילות האנושית גורמת לשינויי האקלים.